אני עובר משבר, אבל אני די נהנה ממנו. אני מתחיל להתבודד כל הזמן, וכל בן אדם שרק מתקרב אליי מקבל צעקה לפחות. אני מרגיש שאין לי כוח להיות עם אנשים. אני רוצה להיות לבד. לחשוב בשקט על כל מיני דברים בלי שאף אחד יפריע לי.. נמאס לי מאנשים.. אני כל הזמן עייף, עצוב ועצבני. אני לא מבין איך אפשר להנות מזה?
בלימודים? התחלתי ממש להידרדר. אני כמעט ולא מקשיב בשיעורים, אני בקושי לומד למבחנים ועושה שיעורים, אני מתנתק מהלימודים.. אני תלמיד די חכם, אבל אני לא יודע מה קרה לי ואני מנסה להחזיר את עצמי ללימודים. התחלתי לקבל ציונים ממש גרועים ואני מפחד שזה ישפיע לי על התעודה של שליש א', שהולכת לתיכון, בעצם, מה יש לי לפחד. זה בטוח ישפיע אז אין פה ממש התלבטות.
המשפחה שלי, המורים שלי וכל המבוגרים למיניהם הורגים אותי. בעיקר בגלל הלימודים. אני מקבל ציונים נורא נמוכים לאחרונה, וההורים שלי פשוט גורמים לי להרגיש רע עם עצמי. הם אומרם לי שאני לא אתקבל לתיכון טוב, שלא תהיה לי בגרות וכו'. הם צודקים, אבל אני לא יכול לסבול כשהם אומרים את זה. זה גורם לי להתעצבן ממש. אני לא מבין איך עד היום לא התפרצתי על אחד מהם.. אולי בגלל שאין לי אומץ.. כרגיל..
הילדים בכיתה שלי. אני מרגיש כאילו החברים שלי מנצלים אותי ונמאס לי מזה. בפעם הבאה שהם יעשו את זה אני אעמוד מולם ואתעצבן. הילדים האחרים כמובן גורמים לי להיות בדיחה מהלכת. אני לא יודע מה לעשות בקצר למצב החברתי שלי.
אני מתחיל להרגיש שאני רוצה לשפר את עצמי. אני רוצה להיראות יותר טוב, להיות יותר חזק (פיזית ונפשית), לחזור להיות תלמיד טוב כמו שהייתי, להתחיל הכל מחדש. אני מרגיש כאילו היום אני בן אדם ממש "גרוע", אבל אני מרגיש שיש לי פוטנציאל להיות בן אדם ממש "טוב". אני חושב שאני אעשה משהו בקשר לזה.
אני עובר משבר, אבל אני די נהנה ממנו. אני מתחיל להתבודד כל הזמן, וכל בן אדם שרק מתקרב אליי מקבל צעקה לפחות. אני מרגיש שאין לי כוח להיות עם אנשים. אני רוצה להיות לבד. לחשוב בשקט על כל מיני דברים בלי שאף אחד יפריע לי.. נמאס לי מאנשים.. אני כל הזמן עייף, עצוב ועצבני. אני לא מבין איך אפשר להנות מזה?
בלימודים? התחלתי ממש להידרדר. אני כמעט ולא מקשיב בשיעורים, אני בקושי לומד למבחנים ועושה שיעורים, אני מתנתק מהלימודים.. אני תלמיד די חכם, אבל אני לא יודע מה קרה לי ואני מנסה להחזיר את עצמי ללימודים. התחלתי לקבל ציונים ממש גרועים ואני מפחד שזה ישפיע לי על התעודה של שליש א', שהולכת לתיכון, בעצם, מה יש לי לפחד. זה בטוח ישפיע אז אין פה ממש התלבטות.
המשפחה שלי, המורים שלי וכל המבוגרים למיניהם הורגים אותי. בעיקר בגלל הלימודים. אני מקבל ציונים נורא נמוכים לאחרונה, וההורים שלי פשוט גורמים לי להרגיש רע עם עצמי. הם אומרם לי שאני לא אתקבל לתיכון טוב, שלא תהיה לי בגרות וכו'. הם צודקים, אבל אני לא יכול לסבול כשהם אומרים את זה. זה גורם לי להתעצבן ממש. אני לא מבין איך עד היום לא התפרצתי על אחד מהם.. אולי בגלל שאין לי אומץ.. כרגיל..
הילדים בכיתה שלי. אני מרגיש כאילו החברים שלי מנצלים אותי ונמאס לי מזה. בפעם הבאה שהם יעשו את זה אני אעמוד מולם ואתעצבן. הילדים האחרים כמובן גורמים לי להיות בדיחה מהלכת. אני לא יודע מה לעשות בקצר למצב החברתי שלי.
אני מתחיל להרגיש שאני רוצה לשפר את עצמי. אני רוצה להיראות יותר טוב, להיות יותר חזק (פיזית ונפשית), לחזור להיות תלמיד טוב כמו שהייתי, להתחיל הכל מחדש. אני מרגיש כאילו היום אני בן אדם ממש "גרוע", אבל אני מרגיש שיש לי פוטנציאל להיות בן אדם ממש "טוב". אני חושב שאני אעשה משהו בקשר לזה.