אתם זוכרים את המשימה הזאת של הטיול שכתבתי עליה לפני קצת זמן? אז זה די בגלל זה. אני והיא היינו חיביים לשתף פעולה. בהתחלה זה היה בעוינות (בעיקר מצידה), אבל אחר כך התייחסנו אחד לשני כמה ידידים של ממש. כשנסענו באוטובוס אפילו דיברנו וצחקנו ביחד. זה היה די נחמד.
משום מה פחדתי שהיום היא "תשכח" את מה שקרה אתמול ותחזור להתייחס אלי כרגיל (בצורה רעה), אבל להפתעתי זה לא קרה. היא התייחסה אליי ממש יפה, כמו ידידה.
הכי נוח לי שזה יזרום כמו שזה. נהיה ידידים, היא לא תפריע לי, אולי אפילו נתחבר ממש (לא בקטע של מערכת יחסים).. נשמע נחמד..
הבעיה היא שזה לא נותן לי שקט נפשי. זה נראה לי נורא בעייתי שאנחנו נהפוך לידידים בלי לדבר על כל מה שהיה.. נראה לי שאנחנו צריכים לעשות סוג של השלמה על כמה מה שהיה בינינו אז.. זה די בעייתי בשבילי להיות ידיד של מישהי בצורה כזו..
אני לא יודע מה לעשות... אולי אני אדבר איתה? אולי אני אזרום ונמשיך להיות ידידים? אולי אני אדבר איתה רק אחרי הטיול? כמה מחשבות...

