עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

היי,
אני הילד המסתורי, זה שמבחוץ מתנהג כרגיל, וזה שבתוך תוכו מתחוללות סערות של מחשבות ורגשות.
אני רוצה להביע את המחשבות ואת הרגשות שלי,
את הדברים שאף אחד לא יודע,
את הדברים שאני מפחד להגיד.
אני רוצה להוציא, לכתוב, להביע.
אני רוצה שמישהו ידע מה אני מרגיש, ובעיקר שיעודד אותי ברגעי משבר.
אבל אני מפחד, אני מפחד ממה שיגידו, יחשבו, או יותר גרוע, יעשו.
עלה בי הרעיון לכתוב בלוג, בלי שאף אחד ידע מי אני, בלי שאף אחד יגיד לי מה לעשות, בלי שאני ארגיש חוסר נוחות.
והנה אני, מתחיל להכין את הבלוג, מקווה שיהיו לו הרבה קוראים, מקווה שזה יעזור לי, ומקווה להרגיש סיפוק ממנו.
חברים
Lonely guy
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
קצת עליי ..
אז .. אני בן 13.5 מהמרכז, אני בכיתה ח'.
אני עברתי בתחילת שנה שעברה לכיתה חדשה בגלל פרויקט שקוראים לו "נחשון", שזה כיתת מצוינות מדעית.

אני לא מקובל במיוחד בבצפר, והרבה ילדים צוחקים עליי, משפילים אותי ובקיצור, שונאים אותי. אבל יש לי מספיק חברים, אז אני לא מתייחס אליהם במיוחד.

אני אוהב לשמוע מוזיקה, להיות בפייסבוק, ואני מתעניין בפוליטיקה.

הציונים שלי די טובים אבל יש מורים שלא ממש מתים עליי בגלל שהם אומרים שאין לי "תלמידאות" ...

טוב, אז זה אני ולא אכפת לי אם אתם אוהבים אותי או לא (:

לא מוערך

22/10/2013 22:04
TheMysteryBoy
אני מרגיש כאילו אנשים לא מעריכים אותי. אני לא שייך לאף קבוצה ואף אחד לא רוצה לשייך אותי לקבוצה. אין לי חבר שאני יכול לדבר איתו על מה שאני מרגיש, כי אף אחד מהם לא לוקח אותי ברצינות. אני מרגיש רע עם עצמי. כולם נרתעים ממני. אני מרגיש מוגבל, מוזר, משוגע.. מה לא..

אני מרגיש שאפילו החברים שלי לא לוקחים אותי ברצינות. בבית ספר אף אחד מהם לא ניגש אליי, לא מתייחס אלי, לא מרגיש בקיומי.. אני תמיד זה שניגש, שמתייחס ושיוזם. אצל נועם זה כמעט בלתי אפשרי בגלל שהיא כל הזמן עם החברות הסתומות שלה, עודד כל הזמן עם הילדים המקובלים של הכיתה. יש לי אומץ לבוא, אבל אם אני אבוא הוא כמעט ולא יתייחס אליי. מאור הוא היחיד שכשאני קורא לו הוא מוכן לעוזב הכל ולבוא להיות איתי, והוא אפילו יוזם הרבה פעמים..

אצל אנשים שהם לא חברים שלי זה אפילו יותר גרוע. כשאני אומר משהו למישהו מדברים אליי בצורה לא רצינית. כאילו אני מוגבל, כאילו אני נחות מהם, והכי נורא, כאילו אני מסכן.

הדבר הכי נורא הוא שאני לא יכול להגיד את זה לאף אחד. כשאני רוצה לדבר על זה עם נועם, אני מרגש שאני פשוט לא יכול. הגרון עוצר בעדי, למה? כי אני מפחד. אני מפחד ממה שהיא תגיד, אני לא יודע מה להגיד, הכל מתבלבל לי במוח, אני נכנס ללחץ.. אני פשוט לא יכול..
הלוואי שמישהו יבין מה אני רוצה באמת.. שיפסיקו להתייחס אליי ככה.. שיקחו אותי בתור מישהו רציני..

אני מרגיש שאני לא מסוגל יותר, שאני רוצה להתחיל מחדש, כשאף אחד לא מכיר אותי, כשאני אוכל להתנהג "נורמלי". תמיד תהיה עליי את המדבקה הזאת של המוזר והמוגבל. הלוואי שאצליח להסיר אותה.. אין סיכוי שאצליח..

אני לא יודע מה לעשות, אני צריך מישהו...


girl
22/10/2013 22:08
מה שאתה צריך זה קצת יותר ביטחון עצמי..אתה נהדר ואם הם לא ניגשים תיגש אתה! ואם לא שמים לב עלייך תגרום לכך שישימו לב! ואם זה עדיין לא עובד :/ טוב נו.. מי צריך חברים שלא שמים עלייך? עדיף לך בלעדיהם, תמיד יש לך אותנו (:
נועה
22/10/2013 22:26
חחח אני ממש מזדהה לפעמים אני רוצה להגיד לחברה הכי טובה שלי , היא דוסית אני לא אבל בבצפר דוס בכל מקרה שאני לא דתייה ושהיום מישהו התחיל איתי והיא גם קצת באינטרנט אז היא תבין נראה לי ..., אבל אני תמיד שיקרתי לגבייי הבצפר שלי בפייסבוק , סטיפס אם אתה מכיר וכולי... והתחלתי עכשיו להפסיק לשקר , הבלוג נתן לי ביטחון , חחח זה מוזר... תתחיל מהרשת להיות מוזר לשים בתמונת נושא תמונה שאתה אוהב... לי אין ממש מישהו להגיד לו...:/
ORIYALI
22/10/2013 23:28
תנסה להיפתח אליהם, מה לעשות? ככה זה בחיים ...
שקד
23/10/2013 18:07
מכירה את ההרגשה..
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה: